העור והלב ערים.
החלל אליו אני נכנסת מבחין בי, בסמיכותו סופג את תנועותיי
אוויר כהה נכנס בין שערות ראשי לעורף הנחשף.
ריאותיי כליבו של האקורדיון , כלוב הלב חי ובועט , הדופק עולה
מתעכבת לרגע, נשענת לאחור על זה שהיה לפניו,
עיני צפות, נוזל סמיך מגלגל אותן אל פנס מעליי, עוצמתו שורפת,
כמפל מים עזים, מוצפת, להאט אני משתוקקת,
אדוות של רוגע מחלחלות ואני נסחפת, הרגליים נאחזות בקרקע השחורה
נמוגה לתוך האפלה, אט אט במהירות ובאינטנסיביות מתגברת
נצמדת לשאיפה, עמוד השדרה מזדקף ,הלב דופק והשקט מפתיע לרגע וחומק,
שוב האדרנלין דופק
גופי המתערטל רוטט ומתעטף בזרועותיו,
עכשיו כבר מאוחר מידי, אפילו ההווה הופך מאחורי
ומשום מה נראה שאני שם. שולטת בתנועותיי
רוקדת, נימוחה לתוך חיי
והחלל בי,
ערה."