אורלי פורטל - האדם בגופו תרבותוגבול היכולת וסובלנות בגוף, כך גם בחוץ
הבית הוא המקום להניח בו גוף, הגוף הוא המקום להניח בו תודעה ורשות, כיוונון הגוף כמוהו כמו כוונה שהיא בחירה. לכוון מיתרי הגוף זו דרך חיים, גם אם בסוף אין אנו מצליחים לנגן בווירטואוזיות, אלה רק הצליל מכוון, האינטגרציה של הכוונה בחיים היא משמעותית. אני רוצה ליצור משמעות בכל פעולה, מצחצוח שיניים עד לשפגט באוויר, אומנות היא ביטוי של קשב וחקר תת מודע חשוף, כך שתנועה אחת קטנה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, הופכת לריקוד עם היקום. היום המוטיבציה לעוף באוויר כבר לא רלוונטית עבורי, אם כבר ויש בי רצון הוא להתקרקע ולהשריש שורשיי, לחבר עצמי, לנוח בתוך קיומי. כמו לחבר אדם עם ערכיו הגבוהים, העמוקים ביותר, לכבוד, לכנות לחיות עצמו במלאות וליכולת ליהנות מיהותו יצור מופלא. הריקוד הוא המסגרת לכך, הגוף הוא הכלי, המיכל הגדול, לאורה של תורה. הבית הוא המקום ההיכל בו אפשר להגות, ללמוד, להתפתח עד אין סוף!


'גבול' ו 'יכולת' הם שני מושגים גדולים עבורי. יכולת ״יכולת גבוהה״ ״בעל יכולות״ "פוטנציאל" מתחברים עם "מוטיבציה" ו"השגיות", עם "מסוגלות" ואף "הצלחה" וכל מיני ומיני חיוביים שיכולים להפוך לעודפים ,כמו עודף מוטיבציה וצורך בלתי מסופק למימוש ולשכלול תמידי. המילה יכולת מאפשרת את האפשרות לחוסר יכולת וזה קצת מבלבל ולרוב נתפס כשלילי. גבול באיזשהו מובן הוא ההשלמה של שכלול היכולת, הקיר שעומד ביננו לבין עצמנו והוא גם מפגיש עם החוסר יכולת לעיתים קרובות. יש את האמרה "עד כאן" זאת אומרת "הגעתי לגבול שלי" אמרה חכמה...הגבולות, המגבלות, הם אלה שדרכם אנו צריכים להלך בחקירתנו את עצמינו.

כדי להתפתח עלינו להכיר במגבלותינו עד קצה וגבול, ללא הדחקה וללא ייפוי, או ניסיון לעקוף אותן. זה כמו ענווה וגאווה שהופכים להיות תלויים האחד בשני בקיומם. אדם יכול להיות גאה בהישגיו רק אם, או אחרי שהוא מכיר במגבלותיו. אנחנו כחברה, מוגבלים, קרועים ומפולגים, בודדים בתוך מגבלותינו מרגישים לפעמים לא מוצלחים, כי לא מימשנו את כל הצווים שעלינו לממש ציווים ביולוגים, ציווים חברתיים, ממסדיים ועוד, כיצורים החיים ומסודרים בזוגות אנחנו מאוד מורכבים וכיחידות משפחתיות גם לא ממש נינוחים. אין מקום ליחידים בחברה, במיוחד לנשים עצמאיות שהולכות בדרכן באופן מוחלט ומלא, מבלי להשתייך לקבוצה כזו או אחרת, לממסד הנישואין או לממסד האהבה, ממסד הזוגיות או ממסד המשפחה והילדים. לא מהסיבה שאנחנו סגורים ולא מקבלים את האחר, אלה מהסיבה שאנחנו לא מספיק גמישים, במובן העמוק של המילה.

השינוי האמתי יכול לבוא אך ורק משינוי מערכתי פנימי. כנשים שחיות גלגולים רבים בעולם הדיכוי והדוגמות, עד שהפכו למוצקים כסלעים, שכדי ליצור בהם שינוי צריך סבלנות אין סוף, כמו מים המחלחלים בסלע. על האישה מוטלת המשימה להכיר את עצמה. כאינדיבידואלים כאן ועכשיו, כל מה שמורכב בחוץ יש לו הדהוד בגוף. מערכת היחסים שלנו עם גופינו יכולה לתת לנו שיקוף מלא של מי שאנחנו באמת, וללמד אותנו סובלנות וסבלנות וצניעות רבה בתהליך. הלמידה העצמית מאפשרת הכרה בקיים והזדהות עם תהליכים מקבילים לשללנו בחברה בה אנו חיים. נפש בריאה היא נפש שהיא באינטגרציה עם כל חלקיה, החלקים שהם אנחנו והחלקים שהם מחוצה לנו הם אחד. אמפתיה, כבוד וקבלת האחר, מוסר, אמונה ואהבה מתפתחים כתוצאה מהמעבדה הזו שנקראת ״האדם בגופו תרבותו״