זה התחיל לפני כ-30 שנים, בהיותי רקדנית מקצועית בשיא הקריירה, שמנהלת אורך חיים סגפני ותובעני. העבודה הקשה על טכניקה הסבה לי סיפוק רב ונשאה אותי על כנפי ההצלחה הגדולה, והפחד לעצור היה כמו הפחד להפסיק להאמין באלוהים.

הגוף התעייף, אך הרצון והתשוקה לרקוד רק הלכו וגברו. הבנתי שהבטן שלי נמצאת במצוקה, ללא שורשים וחיבור למקור אנרגיה חיונית. מנקודה זו הרגשתי שאין לי לאן להתקדם יותר, לא טכנית ולא רוחנית.

כשרקדתי ב׳אנסמבל בת-שבע׳, בכל בוקר היה שיעור בלט קלאסי עם המורה ג'יי אוגן, שמאוד אהבתי. באחד השיעורים, בפוזיציית הערבסק, מחזיקה יד על הבר ורגל לאחור, מגיע ג'יי ובהתלהבות נותן לי צ'אפחה בבטן התחתונה ואומר בפקודה: "תכניסי את הבטן, אורלי!". הורדתי את הרגל ואמרתי לו: "אני לא מכניסה את הבטן יותר, זהו!".

שם התחיל המרד שלי. הפסקתי עם הבלט, ועם הזמן הגוף השתנה. השרירים נבהלו מהיעדר המאמץ שהכירו, ובעקבותיהם הנפש והנשמה.      
משם נסללה דרך חדשה - הסקרנות והתשוקה לחקור ולגלות לא נתנו לי מנוחה, צללתי לעולם חדש ומחתרתי - סצנת האימפרוביזציה. התנועה הספונטנית נתנה דרור לנפשי הרוקדת, וערוצי ביטוי חדשים ונועזים נפתחו בפניי, בסטודיו ועל הבמה.

יחד עם זאת, חיה בי משיכה מסתורית ולא נשלטת למחול עתיק, לתרבויות המזרח ולשבטים המרוקאים בפרט. ריקוד האגן הברברי הפראי היה כמו מגנט לנשמתי. צללתי לעולם אקזוטי, ספריה של ידע שהתחברתי אליה באופן אינטואיטיבי, מאגי. אלה היו שנים של חקירה מלאת התפעלות ורשות לחוות אנרגיה חושנית באגן, צללתי עמוק יותר ויותר בחיפוש אחר האיכויות הפראיות האלו בגופי.

חומר

בכל בוקר, עוד לפני שצחצחתי שיניים, הדבר הראשון שהייתי עושה היה להתגלגל מהמיטה לשטיח. גלגלתי את האגן שלי במשך שעות; מניחה אותו על השטיח, לשה אותו לאט ובסבלנות, עד שהיה מתעורר לחיים דרך המגע עם הקרקע. רצפת הסלון בביתי הייתה הופכת לידיים לשות, מעגלת את האגן לכדי כדור עגול. מעשה אהבה, לא ידעתי מיהו המגלגל ומיהו המתגלגל. הקרקע והאגן הפכו לאחד.

טקס לישה: העצמות, הבשר והעור נטמעים אחד בשני, והופכים לחומר גמיש וזמין ללישה. לשה את אגני כמו שלשים בצק - מוסיפה מים, אוויר, קמח ושמרים. נושמת לחלל בין הבטן לגב עד לכדי תפיחה. כך מתעורר האגן שלי לחיים וליצירה, בכל בוקר מחדש.

האגן הוא מגנט, לטוב ולרע, אוסף ושואב אליו תכנים, מסרים ודעות קדומות. הוא חשוף ופגיע, ללא הגנה. בכל בוקר הוא קם מהמיטה אפוף בחוויות מתת המודע, לכן הכרחי לפגוש אותו עם היקיצה. הוא זקוק לטיפול מסור ויומיומי. לא מספיק לעשות זאת פעם בשבוע, זהו תהליך איטי, ונדרש זמן להבחין בשינויים. זה לא "חוג אגן" - זוהי דרך חיים.

ריפוי

המוטיבציה לגלות את האגן התחילה מהצורך שלי להיות רקדנית טובה, כמו גם לאמץ תרבויות נשכחות עתיקות בגופי. לצד זה, הגיח מניע נסתר-מודחק שלא ידעתי על קיומו: הצורך בריפוי. עוד מימיי כעוברית שנחה ברחם אימי, ספגתי כל מה שהיא נושאת ברחמה מאז בריאתה ברחם סבתי עליה השלום. העברות בין-דוריות של טראומות וכאבים: ציוויים ביולוגיים וחברתיים; לידות שקטות ופחדים; דיכוי והדחקה; ויתור על הרשות להיות ולחוות עונג לשם עונג - כל אלה הם די והותר כדי לצאת למסע עמוק, לצלול אל רחמי שלי וליצור את ההפרדה הכמעט בלתי אפשרית ביני ובינה, ובין כל הנשים בשושלת שלי.

הפוטנציאל הגדול שטמון בלישת האגן הוא מהפכני. הטיפול היומיומי באגן חולל ריפוי עמוק והפגיש אותי עם האמת החבויה בו: הזיכרונות, הטראומות, התקיעות, הכיסופים, התשוקות והכאב. הלישה החוזרת ונשנית איפשרה אחדות והסכמה בין כל החלקים- כל החומרים שבי התגבשו לאחד.      
עברתי מסע ריפוי טרנספורמטיבי, ארגנתי מחדש את הגוף והנפש. הבטן, המותניים והגב התחתון הפכו לכדור עגול ומדושן בכל טוב, ואני חזרתי הביתה.

עונג

מתוך חוויות חיים של בושה וקורבנות נוצרה בתוכי הפיכה פנימית, ערוצי ההנאה באגן נפתחו למימדים שלא חלמתי להרגיש. באיזשהו שלב, ברגע מכונן ולא צפוי - הופיע העונג!       
לקח לי שנים להגיע אליו, סוד כמוס שנמצא שם, בתחתית הקערה, כמו במעמד הר סיני ומתן תורה - סוג של הארה, וזו בכלל לא הייתה המטרה. מתוך מקום של כיווץ מופיעה התמורה הגדולה.      
זה קרה בהדרגה. בזמן שתרגלתי, כשכל תודעתי בפעולת הנשימה לכיוון הבטן התחתונה, חשתי ויברציה: רטט עדין ומרגש, זרמים של עונג עדין שחלפו במהרה, התרחבות רגעית וחמקמקה, שלא ניתנת לאחיזה. כמו במעשה אהבה.

לאחר 20 שנה של תרגול, הגיעה פריצת דרך. הוזמנתי להעביר סדנת ׳פורטל לאגן׳ בהודו, ובסיומה נשארתי שם והמשכתי בטקסי הלישה, על הדק בגסט האוס למרגלות הנהר. בוקר אחד, בעודי נושמת לאגן, חשופה לעיניהם של הקופים בסביבה, נחשול גדול של עונג הסתלסל במעלה עמוד השדרה. לאחר כמה רגעים שהרגישו נצח, גלגלתי את האגן הצידה ואז זה קרה: אורגזמה.       
למחרת חזרתי לדק, נטולת ציפיות, ושוב זה קרה! ברגע הזה הבנתי שמה שקרה לי- לא מקרי. בבוקר השלישי בכיתי. זו הייתה התגלות, מתנה גדולה שקיבלתי מאדמת הודו. תשואה, רווח נקי למחקר חיים.      
זו היתה חוויה של חופש שאף פעם לא חוויתי. הרשות, העצמאות והאחריות הן איכויות שהנחתי באגן שלי ובאגן הירכיים של נשות העולם.

מחול

הדרך שלי אמנם אישית ואינטימית, אך לא צעדתי בה לבדי: במשך 30 שנותיי כמורה ל״פורטל לאגן״ הייתה לי הזכות לפגוש תלמידים בכל הגילאים ובכל שלבי החיים, נשים ואנשים הגיעו אליי עם כאבים אקוטיים שביקשו לרפא טראומות, פחדים, בושה ואשמה שלא ידעו על קיומה. השיטה שפיתחתי נתנה להם מסגרת קבועה ורצופה למפגש עם החומר שהם.      
הגיעו רקדנים מקצועיים שלא היו בקשר עם האגן באופן הזה, ולעומתם כאלה שהניעו אותו יתר על המידה. רקדניות שהפסיקו לרקוד טרם עת, ועשו קאמבק. כולם כאחד מצאו בית ופורטל לאגן. דרכם למדתי לדבר לשחלות ולשכנע את הבטן להניח, פיתחתי ועדכנתי את הדרך, חידדתי דייקתי, עד שמילותיי חדרו לכל עצם ובריח.

פרי עמלי המרגש ביותר הן יצירותיי הזוכות להכרה מרובה ברחבי הארץ, ולהצלחה בינלאומית. הן מבוססות כולן, בלי יוצא מן הכלל, על המחקר העמוק וארוך השנים שעשיתי. כל קאסט שנבחר לעבור איתי תהליך יצירה מעמיק עובר שיעור ׳פורטל לאגן' בתחילת כל חזרה, וכך נוצר החיבור העמוק ביני ובין החומר שהם, ובינינו לבין היצירה. כך נוצרת מהפכה.

התמורות של ׳פורטל לאגן׳ הן עצומות, הבשורה הולכת ומתפשטת וכיום מתקיימים שיעורי ׳פורטל לאגן' בכל איזור בארץ, המועברים על ידי מורות מוסמכות לשיטה. כיום אני מלמדת את המחזור החמישי של הכשרת המורות, וזו גאווה גדולה עבורי. אני מתרגשת בכל פעם כשאני מלמדת סדנה ומגיעות תלמידות של תלמידותיי, עדות חיה להדים של השיטה ולנס המתחולל ולהשפעה של הדרך המתפשטת ברחבי הארץ והעולם.      
כבשתי יעדים רבים, והמימוש המתוק ביותר הגיע בפתיחת קורס בינלאומי להכשרת מורות ברומא, איטליה, ובו משתתפות מכל אירופה.

כיום אני חלק מסגל המורים של האקדמיה למוזיקה ומחול בגבעת רם בירושלים, ׳פורטל לאגן' נלמד כשיעור טכניקה לצד בלט קלאסי וקנינגהם, שיעורי חובה באקדמיה. טכניקת ׳פורטל לאגן׳ מהווה בסיס והכרח כחלק ממסלול ׳פוקוס רב-תרבותי׳, מסלול הכשרה חדש באקדמיה בהנהגתי, ובו נלמדות יצירותיי כביטוי לרב תרבותיות.

-    אורלי פורטל:

"אורלי פורטל היא יוצרת מקורית באמת, שממזגת בגופה וביצירתה אוצרות ידע עצומים, פרי מחקר מעמיק רב שנים; בגוף עבודתה מגולמות הלכה למעשה זהויות מרובות, עשירות — אפשרות ממשית של רב־תרבותיות שמציעה תקווה למקום האומלל הזה, בדמות מחול מעורר התעלות גוף ונפש." (רן בראון, הארץ)

כוריאוגרפית; רקדנית; זמרת ומוזיקאית; מייסדת ומנהלת של להקת המחול אורלי פורטל; יוצרת שפת מחול ייחודית המשלבת מחול שבטי מרוקאי עתיק, פרסי -סופי, ומיצרי, במחול עכשווי; מעדכנת מסורת עתיקות לכדי רלוונטיות עכשווית. חוקרת תנועה ומוזיקה בגוף ובנפש. מתמחה באמנות האלתור וקונטקט אימפרוביזציה; מפתחת שיטת ״פורטל לאגן״ שיטת לימוד ייחודית שהתפתחה במשך שלושה עשורים ונלמדת ברחבי העולם. משתתפת, מרצה ומנחה בכנסים ובפאנלים בתחום המחול והמוזיקה; חברה בעמותת הכוריאוגרפים וחלק מסגל האקדמיה למחול; מובילה שיתופי פעולה אמנותיים בארץ וברחבי העולם. 
יצירותיה זוכות להכרה מרובה ברחבי הארץ ולהצלחה בינלאומית. בוגרת התוכנית למנהיגות לתרבות יהודית במכון מנדל. זוכת פרס יצחק נבון לשימור ולטיפוח תרבויות ישראל.