איך נשמור עליה שלא תעלם
איך נשכנע אותה שתישאר
ברגע אחד אפשר לחספס את הרגש, לגעת ברפש,
ולהינזק.
עדינות אחת היא ולא אחרת,
שלא נתבלבל.
היא שקטה בלי חרטה
היא טובה לגוף ולנפש, מחלחלת לעומק,
ישירות לעצם,
הווייתינו , לעצמינו אנו.
אל נשכח אותה עדינות שקטה
אותה אהבה,
נתפוס אותה ברגע שהיא שם
נשהה – לפני הזעם הבא, לפניי הפרץ לבשר.
עוד רגע קצר שם בקפל שבין הירך לבטן,
את שם יושבת מניחה את דעתי
בלי שאוכל להכאיב שוב,
לתפוס בכוח את מה שלא ניתן.
רק את תובילי אותי פנימה אל עצמי,
אל ליבי
עדינות שלי.