אהבתי וכמיהתי לריקוד ולחקירה של הגוף ותנועותיו דחפו אותי לצאת ולעזוב את בית הוריי ואת קריית שמונה, עיר הולדתי, ולהתחיל מסע של גילוי עצמי, מסע של חיבור ישיר ובלתי אמצעי לגוף, למקורותיו וליצירה עצמאית. במהלך המסע הזה התוודעתי אל הגוף כבית, ודפוסי התנועה השזורים בהיסטוריה האישית והגופנית שלי, היו למרכיבים משמעותיים בגיבוש זהותי ברמה החברתית, התרבותית, האישית והרוחנית. כמו בריקוד כך גם בחיים, למדתי להרגיש בבית בגופי ועם זאת להשתלב בתרבות חדשה ובשפה לא מוכרת עד שהפכו גם הן לבית.
כך הפכו המחול הקלאסי והמודרני לבסיס איתן עבורי ועבור יצירותיי, ולימים הפכו המחול המודרני העכשווי והאלתור בתנועה (קונטקט-אימפרוביזציה) לבית נוסף. במקביל לאלו, שבתי וחזרתי לסירוגין אל ה"קונכייה" שלי, אל הפולקלור, התערסלתי בתוכה, גיליתי את שחרור האגן ואת האפשרות לפרק את תנועותיו לרזולוציות גבוהות ודקיקות, פיתחתי גישה אל ריקוד הבטן המרוקאי עד שממש יכולתי לחוש את התרבות המרוקאית כולה שוכנת באגני.
משהרגשתי את שני הנתיבים הללו איתנים וברורים, את שתי התרבויות הללו נטועות בגופי, יכולתי לדבר בשפה חדשה. זו אינה תלויה בדבר מלבד החוויה הגופנית, הביתית, הבטוחה והנינוחה, והיא אפשרה לי חופש מוחלט ובחירה ביצירה של זהות חדשה. התוצאה של חיבור עולמות תנועתיים אלו הוא שילוב ייחודי של רכות ועוצמה, וכן עדכון מסורות לשפה עכשווית, מתוך חיפוש אחר התנועתיות הטבעית של הגוף, תנועה שהיא אורגנית לו ומכבדת את המבנה הפיזי והנפשי של הרקדן. עבודתי מושתתת על שנים של לימוד הגוף וחקירה של הדרכים הרכות אליו, על תרגול של הרפיה עמוקה שממנה התנועה עולה מאליה.
לפעמים נדמה לי שהמחול שומם, שהוא נותר זהה לעצמו ואינו משתנה, למרות שהרבה קורה וישנה התפתחות גדולה מאוד מבחינה רעיונית והתפתחות גדולה עוד יותר מבחינה טכנית. אמנם הווירטואוזיות גדלה והתפתחה למקומות כמעט בלתי אפשריים, ונראה שהשמיים הם הגבול, אך אני עדיין מרגישה שיש עוד מקום גדול שיכול להיחשף, מקום אישי, ואין בכוונתי להצגתם של סיפורים אישיים, אלא להכרה וללמידה של העצמי.
על אף הערכתי הרבה לשכלול יכולתו הטכנית של הגוף, אני חושבת שישנם לא מעט מצבים בהם הטכניקה היא בעוכרינו, מעגנת אותנו בשרירים ובגוף באופן שמסתיר מציאות אחרת, עדינות ותנועה פנימית שאותן הייתי רוצה לחשוף. בעבודתי אני מבקשת לגעת בדקויות אלו, להעביר חוויה אחרת דרך הגוף, ישירה ובלתי מתפשרת, כמו להעיר שרירים קטנים משנתם, לייצר בגופי – כל פעם מחדש – רטט המשפיע על כל הווייתי בזמן התרחשותו.
בעבודותיי אני שואפת למחוק את המחיצה בין הרוקד לצופה, ולבטל את הריחוק שחש הצופה כשהוא מתבונן במופע מחול. אני מבקשת לצמצם ואף לבטל את ההפרדה בינו לבין הנשגב, כך שהצופה לא יהיה רק עד לווירטואוזיות שהוא אמנם מהלל, משבח ומעריץ, אך לעולם נשאר רחוק ממנה, ווירטואוזיות שאין לצופה כל גישה אליה. תחת זאת אני מציעה להפוך את התנועה לחוויה שהצופה יוכל להזדהות עמה, חוויה שמהדהדת בתוכו ובגופו, חוויה שמחברת אותו אל עצמו, אל נשימתו, אל הווייתו.
כאשר התנועה היא כזו, אני מאמינה שהפרדות, מחיצות וחומות נוספות תוכלנה ליפול. מקור התנועה יכול להיות מזרחי או מערבי, זה לא באמת משנה, העיקר שבכל פעם שהגוף יתנועע יתרחש נס, עבור הרוקד והצופה כאחד. אם יש מקום לחיבור ולשלום בחברה שלנו, הוא נמצא באמנות בה הכול שווים, ובה כולם יכולים להעמיק עד כדי המצאת שפה חדשה, נועזת ובטוחה בעצמה.
אולם שינוי יכול להתחולל אך ורק במקום שיש בו הכרה במציאות – הן הגופנית והן הנפשית – ובהיסטוריה של האדם. או אז יתרחש שינוי שיבוא לידי ביטוי בהעצמה ובשכלול של האינדיבידואל, במימוש יכולותיו ובהפיכתו לאדם חופשי, המולך ושולט בגופו ובממלכתו, כפי שהוא.
אני מרגישה שהתרבויות העתיקות, שיש בהן חוכמה קדומה שנשכחה, מאפשרות לי לחקור את זהותי. החקירה הזו אורכת זמן והיא מצריכה גם אומץ רב וביטחון בחוסר הביטחון כדי לממש אותה. אני מאמינה שהתרבות העתיקה ראויה לחקירה, ובמהלך השנים למדתי לא לפחד ממנה, גם אם קיימות לגביה סטיגמות ודעות קדומות – לא לפחד להיות מקורית וכנה.
כשהייתי רקדנית באנסמבל בת שבע התראיינתי לתוכנית טלוויזיה, ובתמימותי אמרתי שאני מרגישה כמו סינדרלה, שבאו אליה למרתף ומדדו את הנעל והיא התאימה לה… כך הרגשתי בתור ילדה שבאה מרחוק, מתרבות רחוקה, והתקבלה באהבה בתרבות אחרת, בעולם המחול…זה מה שאפשר לי להביא לעולם זה עוד חולמות רבות ועוד חלומות… אני מרגישה כמו גשר בין המחול המודרני העכשווי, המוכר והמקובל לבין המחול ה"אחר", מחברת בגופי ובליבי עולמות אלו.
אורלי פורטל היא כוריאוגרפית, יוצרת ורקדנית, מייסדת להקת המחול "אורלי פורטל" ומפתחת שיטת ATD (Awareness Through Dance) להכשרת מורים. רקדה בלהקת "קול ודממה" של משה אפרתי, ב"אנסמבל בת שבע" ובאנסמבל "אימפרוביזה" אשר חוקר את אמנות האלתור. כיום חוקרת את משנתו של ד"ר משה פלדנקרייז, יוצרת ורוקדת בין עולמות המחול.